אנחנו לא מדברים מספיק עלשכול סביב הלידה. בכל שנה בצרפת, בערך7,000 משפחותמתמודדים עם אובדן תינוק במהלך ההריון או בימים הראשונים לאחר הלידה. זהו אבל בלתי נראה, לעתים קרובות ממוזער על ידי הסובבים אותנו, ועם זאת אלים להפליא.
מאמר זה מיועד למי שעובר את החוויה הקשה הזו, ולמי שרוצה להבין על מנת לספק תמיכה טובה יותר. כי ילד שנעלם מוקדם מדי ראוי להיותמוכר, נקרא ומכובד.
מדוע השכול לפני הלידה הוא כל כך מיוחד
אבל ללא זיכרונות משותפים
הספציפיות של אבל סביב הלידה היא היעדרזיכרונות משותפים. בניגוד לאבל של הורה או חבר, שבו אנחנו יכולים להיאחז באנקדוטות, שיחות ורגעים שנחוו יחד, כאן, הזיכרונות הם בעיקר פנימיים: הבעיטות בבטן, האולטרסאונדים, השמות הפרטיים המדומים, הפרויקטים החלומיים.
המחסור הזה ב"חומר" להזנת הזיכרון מקשה על האבל לביטוי ולשתף אותם עם הסובבים אותך.
אבל בלתי נראה חברתית
החברה שלנו חסרה מאוד מילים וטקסים שילוו את אובדן התינוק. משפטים מגושמים זורמים:
- "אתה צעיר, יהיו לך אחרים."
- "לפחות לא הכרת אותו. »
- "זה הטבע שעושה את העבודה שלו".
כל אחד מהמשפטים האלה, גם אם נאמרו באדיבות,מכחיש את מציאות האבל. היא אומרת במרומז: "הכאב שלך אינו לגיטימי." והפסילה הזו היא טראומה נוספת.
הכרה בילד זה: מעשה יסודי
השם הפרטי כאקט של הכרה
תן אשֵׁם פְּרַטִילילד האבוד - גם אם מעולם לא נשם - היא מחווה עוצמתית של הכרה. השם הזה אומר לעולם:"האדם הזה היה קיים. היא חלק מהמשפחה שלנו. היא נחשבת."
בצרפת, מאז 2008, ניתן להכריז על ילד שנולד מת למרשם האזרחי, ללא קשר לתקופת ההיריון. מעשה מינהלי זה, בירוקרטי ככל שיהיה, נחווה לעתים קרובות כהקלה עצומהעל ידי ההורים.
חשיבותם של טקסים
טקסים עוזרים לבנות אבל. הם נותנים מסגרת לכאב ומאפשרים לו להיותלהפוך למעשה של משמעות:
- טקס אינטימי: גם ללא הלוויה רשמית, טקס פרטי קטן (הדלקת נר, קריאת טקסט, נטיעת עץ) יכול לסמן את המעבר של הילד הזה לעולם.
- אובייקט זיכרון: טביעת רגל, צמיד הריון, אולטרסאונד ממוסגר. החפצים האלה הופכיםעוגנים רגשייםלהיאחז בו.
- מקום של זיכרון: פיזי (קבר, גן זיכרון) או דיגיטלי (אמקום זיכרון מקווןנגיש בכל עת).
5 דרכים לכבד את זכרו של הילד הזה
1. צור שטח זיכרון ייעודי
חלל - פיזי או דיגיטלי - בו ניתן למקם תמונות אולטרסאונד, אותיות, חפצים סמליים. המרחב הזה אינו חולני. הוא כןקָדוֹשׁ. זו הוכחה מוחשית לכך שהילד הזה חשוב.
עִםפרויקט הדורות, תוכלו ליצור מרחב זיכרון פרטי, נגיש רק למי שתבחרו, בו נשמר בכבוד זיכרון ילדכם.
2. כתבו מכתב לילד זה
תגיד לו מי אתה. תאר לו את העולם שאליו הוא היה אמור להיוולד. ספרי לו כל מה שחלמת עליו. מכתב זה הוא מעשה של שחרור רגשי של כוח נדיר.
"מלאך קטן שלי, לעולם לא תדע כמה ציפו לך. החדר שלך היה מוכן, השם הפרטי שלך נבחר, ואבא שלך כבר עשה חזרות על השירים שהוא רצה לשיר לך. אתה היית קיים. אתה עדיין קיים. בליבנו, לנצח."
3. קבעו טקס שנתי
ביום של תאריך היעד או ההפסד שלך, צור טקס חוזר:
- הדליקו נר
- שחרר בלון
- שתילת פרח בגינה
- קרא שוב את המכתב שכתבת לו
טקס זה הופך את היום הכואב ביותר בשנה ל-מעשה אהבה מודע.
4. שם לילד זה באילן היוחסין
משפחות רבות מהססות לכלול ילד מת בהיסטוריה המשפחתית. ובכל זאת הוא חלק מהמשפחה. לכלול אותו באילן היוחסין, להזכיר אותו בסיפורי משפחה, זה לתת לומקום שמגיע לובשרשרת הדורות.
5. הקף את עצמך באנשים שמבינים
עמותות תומכות בשכול סביב הלידה כגוןאמילי הקטנה,AGAPAאוהקטנים שלנולהציע קבוצות תמיכה שבהן הכאב נשמע, מוכר ומשתף. אתה לא לבד בנסיון הזה.
מילה לאהובים
אם מישהו שאתה מכיר עובר אובדן סב-לידתי, הנה הדברים החשובים ביותר שצריך לדעת:
- תן שם לילד: אם ההורים נתנו לו שם פרטי, השתמש בו. זו צורת ההכרה הגדולה ביותר.
- אל תמזער: יש להימנע מכל משפט שמתחיל ב-"לפחות".
- תהיה נוכח: אין צורך למצוא את המילים הנכונות. שלךנוכחות שקטהשווה את כל הדיבורים שבעולם.
- אל תשכח את התאריך: הודעת יום הולדת, אפילו "חושב עליך" פשוט יכולה להיות כל העולם להורים אבלים.
זיכרון כמעשה ריפוי
צער סביב הלידה לא ניתן "לרפא". אנחנו לא "ממשיכים הלאה". אנחנו לומדים לחיותעם. והזיכרון - פעולת מתן השם, ההכרה, השימור - הוא הכלי החזק ביותר שיש להורים כדי להפוך את הכאב הזה למשהו יפה.
הילד שלך היה קיים. מגיע לו מרחב משלו, מקום שבו חוגגים את מעברו בעולם הזה, גם אם זה נמשך רק רגע.
