נצח אלגוריתמי: אבל מורכב
כיום אנו מבלים בממוצע יותר משעתיים ביום ברשתות החברתיות שלנו. אנחנו מניחים שם את הצחוק שלנו, את הזעם שלנו, את רגעי החסד שלנו. אבל מה קורה כשהמשתמש מאחורי המסך נעלם? לעתים קרובות מדי, מוות פיזי אינו מלווה במוות דיגיטלי.
עבור אנשים אהובים אבלים, התמודדות עם פרופיל פייסבוק או אינסטגרם שנשאר שלם, צפייה בהודעת יום הולדת או הצעת חבר לגבי הנעדר יכולה להיות טראומטית עמוקה. זו אחת הסיבות לכך שניהול הדורות הדיגיטליים הפך לנושא חברתי מרכזי.
מדיניות של פלטפורמות וחשבונות הנצחה
למרבה המזל, ענקיות האינטרנט החלו לחוקק חקיקה על החלל המשפטי והרגשי הזה. בפייסבוק או באינסטגרם, עכשיו אפשר להפוך פרופיל ל"חשבון הנצחה". החשבון מוקפא, מאובטח ומופיע תג "לזכרם", המספק מקום לחברים לחלוק תנחומים.
עם זאת, תהליך זה מצריך הליכים מנהליים מצד המשפחה (כגון מתן תעודת פטירה). יתר על כן, היא מעלה שאלה מכרעת: האם אנחנו באמת רוצים להפקיד את הזיכרונות האינטימיים ביותר שלנו ואת ארגון האבל שלנו בידי אלגוריתמי פרסום וחברות רב לאומיות?
החזרת השליטה על זהותך לאחר המוות
ארגון היציאה הדיגיטלית שלך בעודך בחיים מציע למשפחתך את מתנת האבל ללא חרדה ניהולית. לא מדובר רק בסגירת חשבונות; זה עניין של בחירת מה שאתה רוצה לשמור.
העברת הזיכרונות שלך למרחב מהימן, פרטי וחגיגי, כמו Posterity, מאפשרת לך למיין את רעשי הרקע של הרשתות החברתיות כדי לשמור רק על הדברים החיוניים: זיכרונות אמיתיים, מילים אמיתיות, מוגנים מעיני הציבור ותנאי השימוש המשתנים באינטרנט. זהו מעשה של אהבה ואחריות כלפי מי שינהל את המורשת הדיגיטלית שלנו.
