כל הורה רוצה להעביר לילדיו את מה שחשוב באמת: כנות, אומץ, טוב לב, התמדה. אבל יש בעיה אוניברסלית: ברגע שאנחנו מנסיםלהעביר את הערכים שלו, אנו נופלים באופן כמעט שיטתי למלכודת המוסר, הדרשות והשיעורים. וילדים, במיוחד בני נוער, נושרים מיד.
החדשות הטובות? ההעברת ערכיםלא עובר נאומים. זה עובר דרך דוגמה, רגש וסיפור. הנה איך לעשות את זה.
למה דרשות לא עובדות
חומת ההתנגדות הפסיכולוגית
פסיכולוגים מדברים על "תגובתיות»: זו התופעה שבה אדם מתנגד למסר שהוא תופס כניסיון לשלוט. ככל שתדגישו יותר ערך, כך ילדכם ירצה באופן אינסטינקטיבי לדחות אותו.
"סדרו את החדר שלכם, חשוב שיהיה מסודר!" »- תוצאה: החדר נשאר מבולגן."אתה צריך לכבד אנשים!" »- תוצאה: עיניים מתגלגלות לשמיים.
זה לא רצון רע. זהו מנגנון הגנה טבעי של המוח האנושי. ילדים לא רוצים שיגידו להם מה לחשוב. הם רוציםלגלות בעצמםמה שנכון.
אשליית ה"עשה מה שאני אומר".
השגיאה הקלאסית הנוספת היא חוסר העקביות בין מילים לפעולות. הורה שמטיף לסבלנות תוך כדי צעקות בפקקים מעביר מסר מעורב. ילדים הםגלאי שקר מהלכים. הם לא מקשיבים למה שאתה אומר. הם צופים במה שאתה עושה.
השיטה שעובדת: שדר באמצעות סיפור
כוחם של סיפורי משפחה
מחקר שבוצע על ידי הפסיכולוגרובין פיבושבאוניברסיטת אמורי הראו שילדים שמכירים את ההיסטוריה של משפחתם - ההצלחות וגם הכישלונות, הרגעים המשמחים כמו גם הניסיונות - מפתחיםחוסן גדול יותרוכןתחושת זהות חזקה יותר.
בשביל מה? כי סיפור לא נותן מוסר. היאצפו. זה ממחיש ערך בפעולה, בהקשר אמיתי, עם רגשות אמיתיים.
איך לספר סיפורים ביעילות
במקום לומר:"צריך להיות אמיץ בחיים", ספר:
"כשסבא שלך הגיע לצרפת ב-1962, הוא לא דיבר מילה בצרפתית. היו לו 200 פרנק בכיס ואף אחד לא חיכה לו. הוא ישן בתחנת רכבת שלושה ימים. אבל הוא מעולם לא ויתר. ובזכות האומץ הזה אנחנו כאן היום".
הסיפור הזה מלמד אומץ פי אלף יותר מאשר דרשה. והוא יישאר חקוק בזיכרון של ילדכם לנצח.
מסיבה זולאסוף את סיפורם של יקיריהםהוא מעשה שידור בסיסי.
5 שיטות קונקרטיות לשדר ללא מוסר
1. ארוחת הסיפורים
פעם בשבוע, הצג "סיפורי ארוחת ערב". כל אחד מבני המשפחה מספר זיכרון, אנקדוטה או כישלון שהתגבר עליו. אין שיעור, אין מוסר סופי. רק הנרטיב הגולמי. הילדים יסיקו את המסקנות שלהם.
2. חומת האבות
צור מרחב פיזי או דיגיטלי עם תמונות וסיפורים של אבותיך. מי הם היו? מה הם עברו? אילו ערכים הניעו אותם? אמרחב זיכרון מקווןהוא כלי אידיאלי לאיסוף זיכרונות אלו במקום נגיש לכל המשפחה.
3. אות הערך
כתבו מכתב לכל אחד מילדיכם, לא כדי להגיד להם מה לעשות, אלא כדי להסבירלמהערכים מסוימים חשובים לך. ספר על הזמנים בחייך שבהם הערכים האלה הצילו אותך. קבעו את מסירת מכתב זה לרגע משמעותי (יום הולדתם ה-18, נישואיהם, לידת ילדם הראשון) באמצעותקפסולת זמן.
4. הדוגמה השקטה
השיטה הכי חזקה ולא מוערכת. אם אתה רוצה שהילד שלך יהיה נדיב, היה נדיב מולו. אם אתה רוצה שהוא יהיה אמיץ, הראה לו את הפגיעות שלך ואת היכולת שלך להתגבר עליה.
ילדים לא לומדים את מה שמלמדים אותם. הם לומדיםמה שהם רואים.
5. הפרויקט הבין-דורי המשותף
השתלב יחד בפרויקט המגלם את הערכים שלך. מתנדבים כמשפחה. לשתול עץ לכל יום הולדת. לבשל יחד את המתכון של סבתא רבא. אֵלֶהטקסים משותפיםעוגן ערכים על בשרו ובניסיון, הרבה יותר מוצק מכל נאום.
הטעות ש-90% מההורים עושים
הטעות הכי גדולה היא לא לעשות מוסר. זה מלהאמין שיש לנו זמן. אנחנו דוחים שיחות חשובות. אנחנו אומרים לעצמנו שנדבר על כל זה כשהילדים יהיו גדולים יותר. ויום אחד הילדים נעלמו, והמילים שלא נאמרו הופכותחרטות סוף החיים.
השידור אינו מתקיים בנאום חגיגי גדול ביום הבגרות. זה נעשה ברגעי מיקרו יומיומיים: נסיעה ברכב, הליכה, ערב סוער, ארוחה משפחתית.
הירושה האמיתית שילדיך מצפים לה
הילדים שלך לא צריכים את הכסף שלך. הם לא צריכים את הבית שלך. הם צריכים לדעתמי אתה באמת. הפחדים שלך, החלומות שלך, ההתמודדויות שלך, הגאווה שלך. זהו, המורשת לא מוחשית. וזה היחיד שלעולם לא מאבד מערכו.
היום, עם כלים כמו The Posterity Project, אתה יכול לכתוב את הסיפור הזה, להקליט את ההודעות האלה ולתזמן אותן להגיע בדיוק בזמן הנכון. לא דרשה. מתנה.
